על חשיבות הבכי ומה כדאי לעשות איתו
למה לא לתקן לב שבוכה ?
לרוב , כשאנחנו רואים את הילדים שלנו בוכים נבחר באסטרטגיה של השתקה או פתרון.
השתקה הכוונה ניסיון לשטח את הבכי – “הכל בסדר” , “למה אתה בוכה?” , “אולי תירגעי כבר” , “אני לא מבינה ככה”.
פתרון הכוונה ניסיון שלנו לפתור מהר ככל האפשר את הסיטואציה כדי להפסיק את הבכי, נחפש פתרון הגיוני לבעיה שנוצרה / נבקש מהילד למצוא פתרון / נעשה הכל ונביא לו כל מה שדרוש, נארגן את המציאות ככה שהכל יירגע , העיקר – שיפסיק כבר לבכות !
ועכשיו רגע ,
זוכרים בכי טוב? כזה שהתפרקתם בו ובכיתם מכל הלב? זוכרים מול מי הרשתם לעצמכם לבכות ככה?
והאם אתם זוכרים מה קרה אחר כך?
לרוב , יש הקלה.
פתאום , יש רעיונות חדשים , אנרגיה ומוטיבציה של התחדשות, יצירתיות.
בפעם הבאה שמגיע בכי , חכו רגע , תנו לדמעות לרדת , יש להן תפקיד חשוב.
הבכי הזה מביא להסתגלות , זה בכי על משהו שלא הסתדר לי (ולילדים יש הרבה דברים שלא מסתדרים להם) והבכי מביא אותנו להתמודד עם המציאות ולהשלים איתה.
כשאני נתקל במצב שאי אפשר לשנות אותו אז אני צריך להשתנות (לא מסכימים לי עוד ארטיק , הגלידה שלי נפלה , הגיע הזמן למקלחת , פרידה בגן … ).
אם המציאות לא הולכת להשתנות השינוי צריך לקרות בי – וזה לא פשוט, צריך להתאבל על זה רגע, להבין שאולי אני יכול בלי מה שחשבתי שאני צריך.
תחבקו, תכילו, תנו לגיטמציה לבכי, ספרו להם שזה באמת מאוד עצוב / מתסכל / מאכזב וכו’ , ספרו להם שגם אתם במקומם הייתם בוכים / עצובים / כועסים / מתוסכלים ופשוט תנו לדמעות לשטוף וחכו שהגל יעבור.
השנים הראשונות זה בדיוק הזמן לבכי הזה , המוח יפתח את מנגנון ההסתגלות ובבגרות הילדים יהפכו גמישים ומסתגלים לחיים.
ושתי הערות לסיום :
*כשאני אומרת ‘תנו להם לבכות’ זה לא שווה ערך לסבתות שאומרות ‘שיבכה זה מפתח את הריאות’ , הכוונה בכי כזה שיש מי שנמצא שם להכיל אותו, לחבק אותי, לשמור עלי, בכי שאני מסוגל לבכות רק במקום בטוח, מבין, יציב.
**כמובן שבכי שנובע מתוך איום / עונש / תוקפנות שלנו כלפי הילד הוא לא הבכי עליו אני מדברת, זה בכי של בהלה והוא בשום דרך לא יגרום לתהליך ההסתגלות.
